הבלוג של טל











הרווק

מי מאיתנו לא מכיר מישהו שעבד בארצות הברית בעגלות ומכר לאמריקאים בהון עתק כל מיני שטויות כמו משייפי ציפורנים שמאריכים את הציפורן או מים קדושים שבעצם נלקחו היישר מהאסלה מהדירה של הישראלים? ואיך אנחנו תמיד צוחקים על האמריקאים האלה שפשוט קונים את כול הלוקשים שאנחנו מוכרים להם? אז איך יכול להיות שאנחנו –שניחנו בחכמה ובתחמנות ייתר נופלים שוב ושוב קורבן לאמריקאים בכל הקשור לריאליטי ולטלוויזיה? איך שוב נתנו להם למכור לנו פורמט של תוכנית ריאליטי מצליחה אך מטופשת? הנפילה הפעם היא הריאליטי הרווק, שת'כלס כבר ראה אור בארץ בגרסאות דומות כמו "קחי אותי שרון" ו"מכל הבנות בעולם" בכיכובו של הרווק (שנשאר אלמוני), ארי גולדמן. כי הרי אם יש משהו שאנחנו הישראלים הכי מומחים בו, זה לקחת ריאליטי מוכר מהעולם ולהעביר אותו תהליך ישראליזיציה מהיר. (כמו בהישרדות ועכשיו בפרויקט מסלול, שאפילו לא מזכירים, ולו במעט, את התוכניות המקוריות, המפיקים הגדולים לא מחתימים את הצד הישראלי על איזה חוזה שמבטיח שהם ישמרו על כללי הפורמט???)

במקרה הזה ערוץ 10, הפראייר התורן, הרים את הכפפה ולקח את הרווק–  אחת התוכניות היותר פתטיות של הטלוויזיה האמריקאית והולך לעשות לה גיור כהלכה. בריאליטי הרווק משתתף רווק, כמובן, ועליו עוגבות 25 רווקות עד שלסוף נשארת רווקה אחת שזוכה ברווק לאיזה חודש, גג חודש וחצי עד שהוא זורק אותה וכבונוס היא גם זוכה בטיפול פסיכולוגי שיעזור לה לשקם את הכבוד העצמי שלה. אבל בשביל מה הרחיקו עד ארצות הברית בשביל לייבא את התוכנית כשיש לנו את זה פה ממש מתחת לאף, בתל אביב. 25 פסיכיות רודפות אחרי רווק נורמאלי אחד.

כשחושבים על זה רווקות זה מושג משתנה ביחס לזמן. זה מדהים איך יש תקופה שלהיות רווק זה ממש תואר שמנסים לשמור עליו, לא סתם אומרים רווק מושבע או רווק מבוקש, כי בשלב מסוים זה ממש הופך לסמל סטאטוס, שבעיקר גברים אוהבים להתהדר בו, אבל יש שלב, בסביבות גיל ה-35 שהמשמעות החיובית של ההגדרה רווק עושה טרנספורמציה למושג קצת עדין, זה השלב שכל הרווקים כבר לא כל כך צעירים ויפים, מה שהיה מפרצון הופך לאוקיינוס ומה שהיה עם קוביות הופך לרפרפת ג'לי ואז סמל סטאטוס רווק הוא רק סטאטוס בטפסים של משרד הפנים. ( זהירות קארי בראדשו אני מאחורייך, רק הולכת לקנות נעליים של ג'ימי צ'ו ובאה)

מי שכרגע בתקופה החביבה של הרווקות שלו ומסתמן כרווק בריאליטי הרווק (המקוריות של האמריקאים זה משהו) הוא השורד עידן חביב שלוהק לתוכנית לאחר ביטול השתתפותו של רווק ושורד אחר נועם טור. (שאלה: למה  הרווק לא יכול להיות סתם בחור אנונימי כמו בארצות הברית?? תשובה: חלק מתהליך הישראליזציה- חובה למחזר את פליטי הריאליטי) אני לא יודעת אם זה בגלל הקושי הוורבאלי או סתם העובדה שחוץ מלהיות הבחור הטוב הוא לא עשה כלום בהישרדות, אבל לדעתי יותר טוב שהרווק לא יהיה נועם טור. עידן חביב, שכבר מקבל 10 נקודות על העבודה הסקסית שלו כמגדל אננסים ועל זה שהוא חלק מ"להקה של זאבים", בטח יוסיף יותר עניין לתוכנית משהיה מוסיף נועם טור  האילם  עם החיוך הנבוך שאפילו את העז לילי הצליח להבריח. עידן חביב בטוח יכבוש את לב הרווקות שיתמודדו בתוכנית, רואים עליו שהוא רומנטיקן, הוא בטח ינגן להם גם כמה שירים שלו בגיטרה (עוד 10 נקודות) וגם ייתן תשומת לב למתמודדות המבוגרות יותר, הרי ידוע שהוא אוהב סבתות מסולקנות בעיקר אם יש להם שם של דראג קווין ראה מקרה דיווה!



מחוברות או אולי מנותקות?

עצרו הכול! נמצא פיתרון הפלא לטענות כנגד הכמויות המסחרית של תוכניות הריאליטי והמיעוט של תוכניות הדרמה האיכותיות והוא הדוקו-דרמה. מבולבלים? גם אנחנו! דוקומנטריה היא הזן העליון של הריאליטי והדרמה בדרך כלל נוצרת בעריכה של חומר גלם, לכן באותה מידה אפשר לומר שגם פרק באח הגדול, נגיד כזה שמציג את אחד הסכסוכים העיקשים בין שפרה לבובלילים היה יכול להיות אחלה דרמה, והי זה גם דוקו! את הפיתרון מביאים לנו מי שנתן לנו להציץ ל"פאנל קונטרול" של מהדורת חדשות 4 (חשופים) ניר לנדס, והאיש שמסרב לשלם אגרה ולא איכפת לו אם ייקחו לא את הטלוויזיה, דורון צברי.  השניים החליטו לאחד כוחות ולהתמודד עם המיתון בדרך לא מקורית אבל חסכנית: לתת מצלמות ל-5 נשים שונות על מנת שיתעדו את עצמן, הם כבר יערכו ויפיקו את כל השאר. התוצאה היא מחוברות, ריאליטי בעטיפת צלופן, שזוכה לאהדת המבקרים הצבועים, שבגלל שאין שום משימה ואין מי שזוכה בסוף משתמשים בשם הפלצני דוקו דרמה.

במחוברות משתתפות 5 נשים אמיתיות מהחיים, רובן אנונימיות. חנה רטינוב תלמידת תיכון, שמנסה להעביר לנו, הצופים, את חווית הגיל המגעיל. דנה ספקטור עיתונאית בת 37, ליאת בר-און בלוגרית, גרושה בת 36. זרוב. קום, יצור אנושי בצבע ורוד (צריך לראות כדי להבין…) ומירי חנוך, סופרת ואשתו של האיש שאוהב לדבר לעגבניות, השף אייל שני.

דוקו, דרמה, הכול סבבה, אבל למה הצפייה בפרקים הראשונים של הסדרה גרמה לי לרצות לחפש חבל עבה ואת העץ הגבוהה הקרוב למקום מגורי? הסתבר לי, די מהר יש לציין, שהמכנה המשותף של חמשת הנשים במחוברות הוא "הדיכאון בחיי, לאן"? דנה ספקטור, לדג', המקבילה הנשית של יאיר לפיד, שגם ככה מקבלת בכל יום שישי פתחון פה בטור שבועי בעיתון ידיעות אחרונות, מקבלת בסדרה הזדמנויות מיותרות נוספות להתבכיינות בלתי פוסקת, בעיקר על כך שמאז שנישאה והביאה ילדה לעולם היא הולכת ומתברגנת וכל מה שנשאר לה מהחופש של הסופ"ש זה ה-3 שעות כשהילדה בגן. חנה רטינוב הטיפש-עשרית, אנטי כלפי כל דבר שיש לו איבר נשימה ובעיקר איברי הרבייה, ולמרות שהיא כולה בת 16 היא חושבת שהיא יודעת הכול ולכן גם לא מאמינה באהבה. עוד במחוברות, מירי חנוך שלא מסתדרת עם הבנות הבוגרות שלה, שכל פשען היה שלא רצו להיות חלק מקרקס הדוקו ומקרקס האבא החדש (אחרי הכול הוא הלוחש לעגבניות…) ליאת בר און גרושה ונואשה שבועלת ברמן שקטן ממנה ב 11 שנה. ולבסוף זרוב.קום שאומנם מתקשטת כאילו אין מחר בצבע האופטימי בעולם אבל מדוכאת מהחיים ולא מפנקת את החבר שלה. מי שבסופו של דבר יוצא הכי שפוי במחוברות הם דווקא  הגברים, אלכס בעלה של דנה ספקטור והחבר של זרוב.קום. הם לא עושים עניין ונשארים קול גם כבת הזוג שלהם חופרת על זה שכשהיא הייתה חולה הוא לא הכין לה כוס תה או קונה ג'ינס ב 600 ₪.

כמו שזה נראה בנתיים, וספק אם הגיבורות יעברו תהליך בסדרה (זה לא קורה בדוקו אלא רק בסרטים)  יש כל כך הרבה רגשות שליליים ולכן נכון יותר היה לקורא לסדרה "מנותקות" במקום מחוברות. חנה מנותקת  מהמציאות ובעיקר מהאופנה (מה זה הסווטשרט הזה של פוקס) דנה ספקטור מנותקת מהילדה שלה, ושלא תתפלא אם היא תצטרך לממן לה פסיכולוג אחר כך, מירי חנוך שנראית מאוד מחוברת ללשון בעלה די מנותקת מהבנות שלה, זרוב. קום מנותקת מסקאלת הצבעים ומקובעת רק על הורוד וגווניו וליאת בר און, הבלוגרית, כנראה מנותקת מהאינטרנט  וכדאי שתבדוק את החיבור שלה כי במקום לחכות  עד 1 וחצי בלילה להודעה מאיזה דביל היא הייתה יכולה כבר להשיג לה מישהו מאיזה אתר !



et cetera